החלטה בתיק ע"ע 30664-05-13

ניתנה ביום 20 אוגוסט 2013

א.ס. מדפי ירושלים מפעל ליצור רהיטי מתכת בע"מ                   המבקשת

-

סולימאן הנדי                                                                                     המשיב

בשם המבקשת: עו"ד יבגני קושניר ועו"ד אייל נון

בשם המשיב: עו"ד האשם מסארווה

ה ח ל ט ה

השופט אילן איטח

1.      לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה שדיאור; תע"א 1369-10) מיום 2.4.13, בו חויבה המבקשת לשלם למשיב הפרשי שכר מינימום, פדיון חופשה, פדיון דמי הבראה ודמי חגים בסך כולל של 59,521 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד סיום העבודה . כן חויבה המבקשת לשלם למשיב שכר טרחת עו"ד בסך של 8,000 ש"ח בצירוף מע"מ.

עיכוב הביצוע מתבקש בנוגע לסכומים שנפסקו לזכות המשיב בלבד, שכן המבקשת העבירה הסכום שנפסק כשכר הטרחה לבא כוח המשיב.

הרקע לבקשה:

2.      בבית הדין האזורי התבררה תביעה שהגיש המשיב לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, הפרשי שכר מינימום, דמי הבראה, פדיון חופשה ודמי חגים . בין היתר, טען המשיב, כי עבד בחברה החל מיום 20.3.05 ועד 15.7.07; המשיב טען כי שולם לו שכר של 9 ש"ח לשעת עבודה; המשיב לא קיבל דמי הבראה ודמי חגים; המשיב לא קיבל דמי חופשה ולא יצא לחופשה כל תקופת עבודתו. אף כי הדבר לא צויין במפורש, מדובר במי שהוא תושב השטחים אשר עבד במפעלה המבקשת הממוקם באזור שנהוג לכנותו "מובלעת".

המבקשת טענה באמצעות המנכ"ל שלה - מר ארקדי קושניר (להלן - ארקדי) כי המשיב עבד החל מחודש מאי 2005 ועד חודש דצמבר 2006; המשיב התפטר מעבודתו, שכן עזב את עבודתו על רקע אירוע תקיפה שבו היה מעורב ולאחר מכן ברח ממקום והעניין דווח למשטרה; המבקשת שילמה לעובד מלוא שכרו על פי הדין הירדני, וכן שילמה לו דמי חופשה.

3.      בבית הדין האזורי נחלקו הצדדים בשאלת הדין החל - ישראלי או ירדני, ובשאלת מועד החלות של הלכת בג"צ קו לעובד ותחולת הדין הישראלי על יחסי הצדדים; תקופת עבודתו של המשיב אצל המבקשת; מה גובה השכר ששולם לעובד בפועל ומה היקף משרתו; נסיבות סיום ההעסקה של המשיב; האם שולמו למשיב מלוא התשלומים המגיעים לו בעד פדיון חופשה, דמי הבראה ודמי חגים. 

4.      בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בחלקה. בית הדין ציין כי כל טענות המבקשת נטענו בעלמא מבלי שהובאה ולו ראשית ראיה לתמיכה. עוד צוין כי המבקשת צירפה לתצהיריה תלושים, אולם תלושים אלה התייחסו לעובד אחר ומכל מקום לא ניתן להם כל משקל.